ר' חיים, בן אברהם ואסתר, נולד בי"ב באדר א' תש"ל (18.02.1970) ברמת גן. בן להורים יוצאי טורקיה.
גדל ביהוד, התחנך בבית הספר היסודי "במעלה". המשיך לחטיבת הביניים הדתית ולישיבה התיכונית "קריית נוער" בירושלים.
את שירותו הצבאי עשה בשנות האינתיפאדה הסוערות במסגרת ישיבת ההסדר בימית. הוא שירת כקשר בחאן יונס וסיים את שירותו כחייל מצטיין.
לאחר שחרורו עבר חיים ללמוד בישיבה עטרת כוהנים בירושלים, בה למד במשך שמונה שנים.
בשנת תשנ"ד התחתן עם טליה. בשנים הבאות נולדו בנו דביר ובתו מעין. כששה חודשים לאחר מותו נולד בנו השלישי, ונקרא על שמו – חיים-אור.
ר' חיים היה בן, אח, בעל ואב אהוב. הוא היה אדם שקט וצנוע, ידידותי וחברותי. הירבה לחייך ולתבל את דבריו בבדיחות, שהפכו לסיסמאות בפי חבריו. קלט מלים בשפות שונות ללא קושי, ונהג לשזור גם אותן בדבריו.
ר' חיים אהב לשמוע מוזיקה, בעיקר שירי קודש בסגנון חסידי ותימני. היו לו חברים מכל העדות והזרמים בחברה הישראלית. הוא התחבר ומצא שפה משותפת עם צעירים, זקנים וילדים, שנמשכו אליו באופן מיוחד.
ר' חיים אהב והתעניין בכל דבר הקשור לעיר ירושלים ולבית המקדש. הוא שיפץ במו ידיו חורבה בעיר העתיקה ובה גר. לאחר נפילתו, נקרא הבית על שמו: "בית חיים קרמן".
ר' חיים לימד בכל יום הלכות מקדש. לאחר מותו המשיכה הקבוצה אותה לימד ללמוד לזכרו. הוא החל בהקמת מדרשה לסיורים לימודיים-ערכיים בעיר העתיקה. לתוכנית קרא "חיבת ירושלים", ופעולתה נמשכה לזכרו לאחר מותו. כן אסף קבצים של מאמרים תורניים בנושא ירושלים, והם יצאו לאור לזכרו בספר הנקרא "לחיים בירושלים". בספר מאמרים שכתב בעצמו, ומאמרים שנכתבו לזכרו.
ביום רביעי י' באייר תשנ"ח (06.05.1998), בשעה חמש ורבע בבוקר, יצא ר' חיים כהרגלו מביתו, "בית הצלם" ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים, לתפילת-ותיקין בכותל המערבי. כשעבר ברחוב שער האריות, נדקר למוות על-ידי ערבים. מאבק קשה התחולל בינו לבין הדוקרים. לפני מותו, הצליח חיים לירות בדוקרים ולפצוע אותם.
הרוצחים נמלטו מהמקום עם נשקו, ונתפסו לאחר שנתיים וחצי.
ר' חיים קרמן היה בן 28 במותו. הובא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים, ירושלים. הניח אישה ושלושה ילדים, הורים, אח ואחות.
להנצחת ר' חיים הוכנס ספר תורה ליישוב חמדת בבקעה. במכון המקדש נבנה מזבח זהב של בית המקדש לזכרו.
המשפחה תרמה פינת מנוחה לשוטרים בתחנת המשטרה בשער האריות, בסמוך למקום הרצח, שנקראת על שמו – "תחנת מעוז חיים". במקום הרצח הוקם גלעד.
מכלי העבודה, שבהם השתמש ר' חיים לשיפוץ ביתו, נוסד גמ"ח כלים להמשך שיפוץ בתים בעיר העתיקה.
חבריו מישיבת ימית החלו במסורת, בה הם לומדים אחת לחודש בביתו שיעור בתורה לזכרו.
