סיור סמטאות קסום

ישיבת 'עטרת ירושלים' שוכנת בתוככי העיר העתיקה, ברובע המכונה מוסלמי, סמוך מאוד למקום המקדש.
אנו מזמינים אתכם לסיור וירטואלי בסמטאותיה הקסומות של העיר, להלך בין הישיבות ובתי הכנסת המשוחזרים, השוקקים לימוד ותפילה, בין בתי היהודים ואתרים שונים, ולחוש מרחוק את אוירת הקדושה והרוממות.

אוהל יצחק –

בית הכנסת אוהל יצחק הוא בית כנסת מפואר ברחוב הגיא בעיר העתיקה בירושלים. בית הכנסת נבנה בשנת 1904 במרחק של פחות מ-20 מטרים צפונית לסמטת הכותל המערבי. הוא ננטש במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ונהרס בידי הירדנים לאחר מלחמת העצמאות.

הקמת בית הכנסת-

בשנת 1867 רכשה 'קהילת שומרי החומות' היהודית מהונגריה חצר גדולה ובה כמה מבני מגורים, סמוך לשער השלשלת. הקרקע הייתה שייכת למשפחת ח'אלידי המוסלמית הוותיקה והמיוחסת בעיר. האזור כולו נחשב למבוקש בקרב היהודים באותה עת, בשל קרבתו הרבה לסמטת הכותל ולהר הבית, ועד לפרעות תרפ"ט התגוררו בו כ-5,000 יהודים.
הרעיון להקים בית כנסת ב'חצר שומרי החומות' עלה בשנת 1891 בעקבות ביקורו של הרב יצחק רטסדורפר, מראשי חסידות בעלז, בארץ ישראל. הרב ביקר בחצר והביע משאלה כי יוקם בה בית כנסת. 'כולל שומרי החומות', שהקים באותה שנה את שכונת בתי אונגרין, התגייס למשימה, ואף החליט כי בית הכנסת ייקרא על שם רטסדורפר: 'אוהל יצחק'. העושים במלאכה היו שניים מתלמידי הכולל, הרב נתן גולדברגר והרב יצחק פרג, ובשל כך נקרא המקום גם בשם "בית הכנסת של ההונגרים".
הבנייה נמשכה שנים ארוכות בשל קשיים כלכליים, ובשל הקושי לעקוף את החוק העות'מאני שאסר על יהודים לבנות בתי כנסת חדשים. הבנייה הושלמה, אפוא, רק בשנת 1904 וגם אז נאלצו הבונים לוותר על רצונם לכסותו בכיפה כמקובל, והסתפקו בגג רעפים.
הבניין התנשא לגובה שלוש קומות, כאשר בקומת הקרקע שכנה ישיבת "אור המאיר", ולצדה מקווה טהרה וכמה דירות למגורי אברכים. בית הכנסת עצמו התנשא לגובה שתי קומות, וכלל חלונות רבים, גלריית עזרת נשים וכן במת עץ מפוארת, שניצבה במרכז האולם. בשל קרבת בית הכנסת להר הבית, קיבלו על עצמם אברכי הישיבה, שהשתייכו ל'כולל שומרי החומות' "לשמור" על חומות הר הבית באמצעות לימוד תורה רצוף בשלוש משמרות, במשך כל שעות היום והלילה.

חורבן בית הכנסת-

התנכלויות חוזרות ונשנות מצד השכנים המוסלמים הביאה לנטישה איטית של יהודים את האזור, במיוחד בפרעות תרפ"ט, שבהן נסו יהודים על נפשם בעקבות תקיפות מכוונות. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ננטש האזור כליל, וחצר שומרי החומות הושכרה למוסלמים מקומיים. הקהילה, ואיתה אברכי 'כולל שומרי החומות', עברה לשכונת בתי אונגרין הצמודה למאה שערים, ועד שנת 1948 נהנתה מתשלום דמי השכירות על הנכס בעיר העתיקה. לאחר כיבוש מזרח ירושלים בידי ממלכת ירדן הופסקו התשלומים, וזמן קצר לאחר מכן נבזז בית הכנסת ופוצץ.
לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 התגלה בית הכנסת חרב, שרוף ונטול גג. מן הקומות העליונות נותרו רק שרידי קירות מפויחים ומטים ליפול. הנכס הושב לקהילת שומרי החומות, אולם בשל מחסור באמצעים כלכליים נמנע שיקומו של בית הכנסת. בקומת הקרקע נבנתה אפוא בינתיים חנות הספרים 'בן ארזה', שהייתה החנות היהודית הראשונה בעיר העתיקה לאחר המלחמה. בעל החנות, בן ארזה, ניצל את קרבתה של חנותו להר הבית, ובבוקר חג השבועות ואחרי צום יום כיפור נהג לחלק חינם עוגות ומשקאות ליהודים שעברו במקום.

שיקום ושיחזור בית הכנסת-

ב-1993 רכשה את המתחם ההרוס עמותת 'ידידי אוורסט האמריקנים', תחת ניהולו של איל ההון היהודי ארווינג מוסקוביץ. ' 'קהילת שומרי החומות' לא ששה למכור את הנכס, אולם בסופו של דבר שוכנעה כי עדיף כך, מאשר שבית הכנסת יעמוד חרב. עם זאת, דרשה הקהילה שבחוזה הקנייה יירשם כי הנכס יושב אליה לאחר ביאת המשיח. בית המשפט סירב בתחילה לאשר את החוזה בשל התוספת, שאין לה עיגון משפטי, בשל כך הלכו הצדדים לבית המשפט שבארצות הברית, שם בית המשפט הסכים לתנאי והחשיבו כ"ריאלי". כך נחתם החוזה ע"פ בית המשפט האמריקאי כדת וכדין.
בתיאום עם רשות העתיקות, חפרה העמותה מתחת למבנה בית הכנסת החרב, ועמלה על שיקומו ושחזורו. סיום השיפוץ והחפירות הארכאולוגיות (הנמשכות עד היום) נעשו על ידי הקרן למורשת הכותל המערבי. השחזור בוצע באמצעות צילומי פנים וחוץ של הבניין המקורי, כולל שרטוטים מפורטים של ארון הקודש, הבמה והספסלים המקוריים. בניגוד למבנה המקורי, נבנתה הפעם כיפה גדולה, הניצבת מעל ארון הקודש. וכן נפתח מעבר תת-קרקעי מבית הכנסת דרך חללים שנחשפו במנהרות הכותל, עד לרחבת התפילה שמול הכותל המערבי.
בית הכנסת שוחזר ושוקם בשנת 2008.
בית הכנסת פעיל עתה בכל שעות היום. בעבר למדו בו אברכי ובחורי תלמידי ישיבת דרך השם, ומשנת 2012 פועל במקום בית המדרש להלכה של הרבנות הצבאית הראשית.
ישיבת 'עטרת ירושלים' מתפללת חלק מהתפילות בשבת וחג, בבית כנסת זה.

בית ראנד –

חצר ראנד נרכשה על ידי הרב מנחם מנדל ראנד בשנת תרס"א (1900). ראנד, שהיה כהן, בחר בחצר הזאת בגלל קרבתה להר הבית ונימק:
” כאשר יבוא המשיח, הרי הכהנים והלויים ודאי ימהרו וירוצו לכיוון הכותל המערבי, כדי להיכנס למקום המקדש לעבודת המקדש. הצפיפות ודאי תהיה גדולה. ארכוש לי חצר לעצמי על יד המקום הקדוש ותהיה לי כניסה משלי לבית המקדש".
בהגיעו לירושלים התגורר תחילה בשכונה המודרנית מאה שערים שמחוץ לחומות, ולאחר מכן עברה משפחת ראנד לתוך העיר העתיקה והתיישבה בחצר ורשה שבקצה רחוב היהודים. בעיר העתיקה רכש מנדל ראנד חצרות נוספות ובהן הבית שבחצר ראנד ברחוב הגיא, סמוך לשוק מנפצי הכותנה, על גבול הרובע המוסלמי, ולשם עבר עם משפחתו. במקום פעל בית כנסת, שממנו ראו את מקום המקדש. בחצר גרו כ-30 משפחות יהודיות, ביניהם רבנים נודעים, ומשפחות נזקקות שלא שילמו שכר דירה. במרתף היה היקב של משפחת שור – היקב הראשון בירושלים, ובורות היין הגיעו עד לכותל המערבי. הבית שבחצר ראנד, היה זה הבית היהודי הקרוב ביותר להר הבית והשקיף על מקום משכנו של בית המקדש.
בעקבות התנכלויות פורעים ערבים, בשנות ה-20 נטשו יהודים רבים את האזור. כתוצאה מכך נסגר בית הכנסת . במאורעות תרפ"ט (1929), החצר נשדדה ונשרפה, והמשפחות היהודיות איבדו את בתיהם וכל רכושם.
היום, הקדש ראנד מנהל את החצר ומשכיר חלק ממנה כפנימייה לתלמידי ישיבת "עטרת ירושלים".

בית דנון –

בשנת תרמ"ו (1886) רכש הרב משה צדיק דנון – שעלה מבוסניה – את החצר למגורי משפחתו ולבית כנסת. אזור זה הקרוב כל כך להר הבית ול"כותל הקטן" היה מיושב כמעט כולו במשפחות יהודיות. דנון נימק את הרכישה בכך שבבוא הגאולה יהיה קרוב למלך המשיח. דנון הקים בקומה העליונה של הבניין בית כנסת שצפה אל הר הבית, ובקומות התחתונות התגוררו בני משפחתו ומספר משפחות יהודיות נוספות. בעקבות מאורעות תרצ"ו (1936), הבניין ננטש אך המשפחה שמרה על בעלותה.
לאחר איחוד ירושלים המשיכו התושבים הערבים להתגורר במקום, ועמם נמנה ערבי שסייע למשטרה בפעולתה נגד סוחרי סמים. משנחשף הסייען וחשש לחייו, נפתח משא ומתן בין עמותת עטרת כוהנים לבין הסייען, שנערך בתיווך משטרת ישראל, ובסופו שילמה העמותה לסייען כספים תמורת הסכמתו לפנות את דירתו ולהביא לפינוי יתר הדירות במתחם.
בשנת תשמ"ח (1988) שיפצה עטרת כהנים את החצר והקימה בית כנסת ומרכז הסברה "אוהל בן ציון" בקומת הקרקע. הקומות העליונות שופצו אף הן ומשמשות כפנימייה לתלמידי הישיבה.

חזון יחזקאל –

המבנה נרכש בסוף המאה ה-19 על ידי העדה הג'ורג'ית (גיאורגיה) והם ייסדו בו ישיבה ותלמוד תורה. המקום ננטש בפרעות תרפ"ט. בשנת תשמ"ג (1983) גאל הרב נחמן כהנא שליט"א את המבנה, קרא לו 'חזון יחזקאל' על שם אביו ובמשך קרוב ל-30 שנה ישב במבנה וכתב בו את ביאורו על התוספות הנקרא 'מי מנוחות'. בשנת תשע"ו (2016) עזב הרב כהנא את המבנה, ומאז הישיבה שוכרת את המבנה מהעדה הג'ורג'ית. המבנה משמש לחדרי שיעורים.

ישיבת תורת חיים –

ישיבת עטרת ירושלים שוכנת בבנין ישיבת 'תורת חיים' ההיסטורית אשר הוקמה בעיר העתיקה בירושלים בשנת תרמ"ו (1886) ע"י הרב יצחק וינוגרד שהיה נודע בכינויו ר' יצחק מתמיד. ייחודה של ישיבת "תורת חיים" הוא בהיותה באזור-מגורים מעורב של ערבים ויהודים בדרך 'ויה דולורוזה' המקודשת לנוצרים. הקמתה של הישיבה הייתה לצנינים בעיני הנוצרים והללו ניסו להפריע בעד הקמתה. והנה, כפי שקרה במקומות אחרים ובזמנים אחרים, מן השמים סייעו לבניין הישיבה; הקונסול הרוסי – שבארצו נרדפו היהודים – נצטווה על-ידי הצאר לסייע ליהודים בבניין הישיבה ולעמוד על משמר האינטרסים של בונה-הישיבה, שהיה נתין רוסי .
בשיאה, למדו כ-300 תלמידים בישיבה זו ובהם מגדולי הדור, הרב צבי פסח פרנק, הרב צבי יהודה הכהן קוק, והרב אריה לוין זצ"ל.
הישיבה נפגעה קשות בפרעות תר"פ, תרפ"א, תרפ"ט, תרצ"ד, ואילך. משנת תרצ"ו, לאחר שעברה לעיר החדשה, שמר השכן הערבי על היכל הישיבה, כולל ארון הקודש, הבימה, לוחות הזיכרון, וספריה של כ-3000 ספרים. כך ניצלה ישיבת תורת חיים, היחידה מבין 80 או יותר בתי כנסת ובתי מדרש בעיר העתיקה, שלא חוללה או נהרסה בתקופת הכיבוש הירדני!
מיד לאחר איחוד העיר, התחילו "חברי איגוד לוחמי ירושלים" להתפלל במבנה הישיבה כל שבת וחג. גם היום דור הבנים של לוחמי ירושלים ממשיך במסירות להגיע להתפלל בישיבה מדי שבת וחג ומשנת תשמ"ג (1983), המקום משמש כבית המדרש של ישיבת "עטרת ירושלים".

הכותל הקטן –

הכותל הקטן הינו קטע קטן של הכותל המערבי של הר הבית, שגלוי מבלי בתים שמכסים אותו. הוא מצוי כמאתיים מטרים צפונה מרחבת הכותל המערבי, ובצמוד לשער הברזל. הוא המקום השני מחוץ להר הבית בקרבתו אל מקומו של קודש הקודשים, בו יכולים יהודים להתפלל. במנהרות הכותל נמצא המקום הקרוב ביותר, מול קודש הקודשים בדיוק.
הכותל הקטן נמוך במידה ניכרת מהכותל המערבי, מאחר שמרבית גובהו מכוסה בעפר. רק שתי שורות מגובהו החשוף הן מבנייה הרודיאנית בהשוואה ל-12 שורות שקיימות בכותל המערבי.
בנוסף לחשיבות הכותל הקטן בשל קרבתו למקום המקדש, הוא סמוך לשער הברזל שדרכו מתאפשרת למתפללים הצצה אל תוך הר הבית. רחבת הכותל הקטן היא סמטה צרה ברוחב של כ-4 מטרים הפונה צפונה מרחוב שער הברזל ומובילה לבתי מגורים פרטיים, ובעבר שימשה כמעבר לרחוב שער המשגיח. תנועת האנשים העוברת בה דלילה ופחותה בהרבה מאשר הייתה בכותל המערבי לפני קום מדינת ישראל, שהיה מעבר ראשי לעבר שער האשפות.
רחבת הכותל הקטן מורכבת משתי חצרות קטנות, שביניהן בנוי מבנה קטן וסתום הצמוד לכותל עצמו ושימש בעבר כשירותים לתושבי החצר המוסלמים שבנו אותו על מנת להפריע לתפילתם של היהודים במקום. המסורת מספרת כי במקומו של המבנה התגלה אליהו הנביא לאחד מרבני ירושלים לפני מספר דורות (ועל פי גרסה אחרת במקום זה התגלתה השכינה לרבי אברהם הלוי ברוכים, תלמידו של האר"י ( ויהודי ירושלים נהגו להתפלל במקום זה. בין הרבנים המפורסמים שהתפללו בכותל הקטן ידועים הרדב"ז, רבי שמואל סלנט ומהרי"ל דיסקין.
בדומה לכותל "הגדול", מתפללים רבים נוהגים להטמין פתקים עם בקשות בין אבני הכותל הקטן.
בשנת 1972, כשחפירות מנהרות הכותל הגיעו אל מתחת לרחבה הקטנה של הכותל הקטן, התעורר חשש ליציבות הבתים הסמוכים לכותל הקטן. קבלנים מטעם מדינת ישראל התבקשו להציב תומכות לבתים, ובמהלך העבודות, ניקבו הפועלים באבני הכותל הקטן ארבעה חורים. בציבור היהודי התחולל רעש גדול בעקבות חילול אבני הכותל המקודשות, ושברי האבנים נאספו במיוחד בידי רב הכותל, הרב מאיר יהודה גץ למשמרת. גם אנשי הווקף המוסלמי מחו על חילול המקום, והקבלן נאלץ לבנות תומכות שלא יישענו על גבי הכותל עצמו.
בסוף שנות ה-90 ובראשית המאה ה-21 התרחשו עימותים רבים בין מתפללים יהודים ותושבי החצר על רקע השלכת פסולת בחצר ופינויה, וכתוצאה נחסם המעבר הצר לתנועה בשעת תנועת מתפללים ערה, ועל רקע סדרי התפילה במקום. בשנים האחרונות נשמר הסדר במקום ומתפללים יהודים פוקדים את הכותל הקטן לאורך כל השנה, ובעיקר בשבתות ובמועדי ישראל.
בשל רגישותו הרבה של המקום והמתח הרב השורר בו בין המבקרים היהודים והשכנים המוסלמים, לא מאפשרת משטרת ישראל כל שינוי של הסטטוס-קוו במקום. ציוד כגון ארון קודש, סידורים, עמוד לחזן וכו', מוכנס לשם רק בעת התפילות מחשש שיחולל אם ישאר שם בלי שמירה.
למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של גופים שונים, לא הכריזה המדינה על המקום כעל מקום קדוש לפי חוק השמירה על המקומות הקדושים, והמקום נמצא בפיקוח משטרתי ולא תחת פיקוחו של רב הכותל.
מיום הקמת הישיבה, יצרנו קשר מיוחד לכותל הקטן ואנו מקיימים בו תפילה מדי שבת בשבתו.